הכותב: יואב פרל, מגשר משפחתי
פס"ד זה הגיע לפתחו של בית המשפט העליון בשנת 2015 וניתנה החלטה בשנת 2017. פסק דין זה דן בנושא של מזונות לגילאי 6-15 כאשר המשמורת היא משמורת משותפת. פסק הדין אשר משתרע על 126 עמודים, קובע בסופו של דבר את העקרון הבא:
בגילאי 6-15 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם, כך שהחלוקה ביניהם תהיה ביחס ליכולת הכלכלית של כל אחד מההורים מכל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, ובהתאם ליחס חלוקת המשמורת הפיזית (זמני השהיה) ביניהם. בכך בית המשפט מונע מצב שבו יש בית "עני" ובית "עשיר" וצורכי הילדים נפגעים.
האם פסק הדין רלוונטי לגישור?
כאמור בגישור אין חובה לפעול על פי הלכה משפטית או על פי חוק ובתנאי שצורכי הילדים מתקיימים. בית המשפט יבחן זאת בבואו לאשר את ההסכם. ובכל זאת, פסק דין זה רלוונטי לגישור משתי סיבות עיקריות:
1. בית המשפט מחיל ערך של שוויון והוגנות בין המינים. כך, מי שמרוויח יותר יממן יותר את הילדים וכמו כן הנטל הכלכלי יהיה הוגן ביחס לזמני השהות, מכיוון שבזמני השהות הוצאות הילדים תלויות השהות כמו אוכל, חשמל וכיו"ב ממומנת ישירות ע"י ההורה שנמצא עם הילד.
2. בית המשפט קובע גם מושג חדש שנקרא "הורה מרכז" – במשמורת משותפת ממליץ בית המשפט למנות הורה אחד, שאחראי לניהול הוצאות הילדים שאינן חלק מההוצאות תלויות השהות (למשל ביגוד והנעלה, ביטוח בריאות, הוצאות חינוך ועוד). המנגנון צריך להיות פשוט אשר אינו מחייב שיתוף פעולה יומיומי בין ההורים. ההורה המרכז יקבל את סכום הכסף מההורה השני (במקרה של גישור ביחס שיקבע בין ההורים – לרוב חצי חצי או לפי יחס ההכנסות) ויממש את ההוצאות הנדרשות לילדים. מי יהיה ההורה המרכז – בגישור בני הזוג יחליטו ביניהם מי יותר נכון שיהיה הורה מרכז, לעיתים מחליטים שההורה, שלפני הפירוד טיפל בהוצאות הילדים, ימשיך לאחר מכן, אך כמובן שאפשר להחליט גם אחרת.